ירקות ופירות מולדוביים נדירים למצוא בסופרמרקטים, אבל הם עדיין זמינים בשוק. צילום: moldova.travel
בשיא העונה יש הרבה פירות וירקות על מדפי החנויות והשווקים של מולדובה. התרגלנו מזה דורות לאכול מגוון ירקות ולקינוח פירות. בשביל זה, כל כך הרבה מוצרים גדלים בארץ. רק שעכשיו אתה כמעט ולא רואה אותה בחנויות, אפילו בעונה. עובד של רשת סופרמרקטים גדולה סיפר ל-KP על סודות הקנייה והמכירה של ירקות ופירות מקומיים וזרים.
אנחנו מבינים שעכשיו המילה "זול יותר" נשמעת חילול הקודש, אבל עם זאת, העובדה שיותר חסכוני להביא שמיר מארגנטינה מעבר לאוקיינוס מאשר ליצור קשר עם יצרנים מקומיים נראית בבירור כאשר משווים בין המחירים של סופרמרקט ובזאר.
לא, סופרמרקטים אינם מתנגדים לחקלאים מולדובה. רק שהיצרנים של מולדובה של מוצרים חקלאיים מעדיפים לקחת את המוצרים שלהם לחו"ל, כשהם עומדים בכל התנאים בחוזה. במולדובה לא מוכנים לעשות זאת.
באותה מידה נוח יותר להביא אפילו גזר או אבוקדו מחו"ל מאשר לקחת אותו מחקלאים מאזורי מולדובה. לעתים קרובות יש בעיות עם המקומיים. לדוגמה, היו לנו שוב ושוב טענות נגד יצרנית הארוגולה המולדובה. הספק, בחוצפה למדי, מכניס לא עלים, אלא גבעולים חשופים ומחוספסים בחבילת הירוקים כדי להעלות את המשקל. קונים רבים איתנו, הזהרנו את הספק מספר פעמים, ואז הוחלט להגדיל את רכישת הארוגולה האיטלקית. ולמרבה הפלא, הוא תמיד טרי, בניגוד לזה המולדובי.
סופרמרקטים סובלים מהפסדים על מכירת מוצרים מתכלים. יש להסיר ירקות ופירות מהמדפים כאשר הם מאבדים את המראה שלהם. יצרנים מולדובה גם לא יודעים איך להרכיב או לאחסן נכון את המוצרים שלהם, אבל הם מתדרדרים הרבה יותר מהר.
אבל ירקות ופירות מיובאים מגיעים יפהפיים, ארוזים ונתונים לאחסון. מה שנעשה בחו"ל עם הסחורה הוא בדרך כלל סוד של הספקים. תמיד נעים להרים קופסת עגבניות שהובאו מיוון, במקום לחטט בקופסה מלוכלכת עם "שמנת מולדובה", ולבחור פירות שלמים ולא פגומים.
עכשיו הם לקחו צ'אנס בעונה - הביאו אפרסקים מולדביים, אבל העור העדין שלהם קלקל לנו הכל. פירות מהר מאוד הפסיקו להיראות ייצוגיים. הקונים מיינו אותם וגלגלו אותם בקופסאות. כן, אפרסקים מולדובה מתוקים וטעימים יותר, אבל קשה מאוד למכור אותם. מולדובה בכפר מתחת לעץ ירים מכה או אפרסק מעט רקוב ויאכל אותו, בעוד שבסופרמרקט אותו אדם ירצה לקנות רק את הפרי המושלם.
למרות שקונים אוהבים מאוד מוצרי משק, לכן, ירקות ופירות נמכרים טוב יותר במה שנקרא "פריסה של החווה", כאשר הפירות נערמים ולא ארוזים.
בשנות ה-90 הייתה אנקדוטה כזו, שמתארת גם עכשיו את המצב בשוק הפירות והירקות של ארצנו.
בפעם הראשונה, יליד ברית המועצות נכנס לחנות מכולת בחו"ל ושואל:
- ומתי מקבלים את התותים הראשונים?
הם עונים לו:
- בשעה 6 בבוקר.
באותו רגע, כל מי שחי בברית המועצות צחק בקול, כי תותים לא יכולים להיות בחנויות כל השנה כל יום בבוקר על הדלפק. לתותים יש עונה קצרה בסוף האביב ובתחילת הקיץ. אכל, נקודה.
אבל אם מקימים את הקמעונאות הנכונה, אז תותים אפשר למצוא על המדפים של סופרמרקטים מולדובה גם מחוץ לעונה, לעומת זאת, במחיר של גשר ברזל יצוק, כמו שאומרים.
אז סיבה נוספת שבגללה חנויות מעדיפות לייבא ירקות ופירות היא העקביות שלהם בהיצע. מולדובה, כמובן, הולכת ונעשית ענייה עכשיו, אבל עדיין יש חובבי תותים שמוכנים לשלם 200 ליי על קופסת 300 גרם של פירות יער ואפילו יותר.
ליבואן ירקות ופירות יש מקור בלתי נדלה של סחורות, ובכן, למעט כוח עליון, כמו בזמן סגר או מבצעים צבאיים, אבל גם זה לא השפיע מאוד על ההיצע.
בגדול, הסופרמרקטים מנסים לנהל עסק רווחי גם לקמעונאים וגם ללקוחות, ואין כאן קונספירציה.