סינגפור קטנה פי ארבעה ממוסקבה (שטחה משתרע על 730 קמ"ר בלבד). שטחים חקלאיים תופסים פחות מ-2% מהקרקע, וחלקו של המגזר החקלאי בתוצר הוא זעום של 1%. גם אספקת המים מוגבלת כאן. כדי להאכיל את 0.03 מיליון תושביה, המדינה מייבאת יותר מ-6% מהמזון.
לפני כשמונה שנים תמהו שלטונות סינגפור בשאלה: כיצד לצמצם את התלות במזון של המדינה ביצוא? שינויי האקלים תורמים לבצורות ולשיטפונות על ידי שיבוש שרשראות האספקה. המגיפה וחוסר היציבות הפוליטית בעולם רק הגבירו את הדאגה. היום אנחנו מדברים על מה הסינגפורים הגיעו בסוף ולמה הם מצליחים.
אבל קודם כל - עזרה קטנה.
בסינגפור, לא תמיד הכל היה רע עם חקלאות. בשנות ה-1960 עבדו 10% מהתושבים בחקלאות, והמשקים תפסו 25% מהשטח. חקלאים מקומיים סיפקו ל-60% מהמדינה ירקות, 90% בבשר, 100% בביצים. בשלב מסוים, סינגפור אפילו החלה לייצא בשר חזיר בעצמה.
אבל ב-1959 עלה לשלטון ראש הממשלה לי קואן יו. בזכותו הפכה מדינה ענייה ונחשלת למדינה משגשגת עם התמ"ג הגבוה ביותר לנפש. סינגפור החלה בתיעוש בקנה מידה גדול.
נהרות הפכו למאגרים, שדות חקלאיים לאזורי תעשייה או אזורי מגורים. ב-1984 הפסיקה המדינה לייצר בשר חזיר. שטח הקרקע החקלאית ירד במהירות מ-25% בשנות ה-1960 ל-10% בשנות ה-1970.
כיום, החקלאות בסינגפור כמעט שאינה מפותחת, כ-1% מהאדמה מעובדת על שטח קטן ממילא של המדינה.
התוכנית החדשה של סינגפור
בתחילת 2019, סינגפור שמה לעצמה יעד שאפתני: לייצר 30% מכל המזון הדרוש באופן עצמאי עד שנת 2030. התוכנית נקראה "30 עד 30". לשם השוואה: כיום מייצרת סינגפור 8% מהירקות שצורכים תושביה ו-8% מהבשר.
ב-2021 אמרו שלטונות המדינה כי על מנת להגשים את התוכנית יש לעשות שני דברים: לייעל את המרחב לצרכי החקלאים ולממן פיתוח פתרונות טכנולוגיים. בואו נספר לכם יותר על שיטות אלו.
האם אנו מחנים חוות על גגות, או היכן מוצאים הסינגפורים מקומות לחקלאות?
עם כל כך מעט אדמה, הסינגפורים באמת נאלצים להיות יצירתיים. כדי להשלים את השוק המקומי במזון, ממשלת המדינה כיוונה גם לאחד ה"מונומנטים" של העיור בסינגפור - חניונים מרובי קומות, שגגותיהם הופכים כעת ל"חוות אנכיות". בשנת 2021, סוכנות המזון של סינגפור הכריזה על מכרזים לפיתוח מקומות חניה, עם עדיפות לחוות אנכיות המשתמשות באינטרנט של הדברים ובקרת אקלים אוטומטית. מגרשי החניה בסינגפור גדולים, כך שחוות גג ממוצעת יכולה לייצר עד 500 ק"ג של צמחייה ביום.
למי סינגפור נותנת כסף?
בשנת 2020, סינגפור הציגה מערכת מענקים "30×30 אקספרס" בסך 30 מיליון דולר. המדינה מממנת עד 85% מעלות פרויקטים של מערכות חקלאות בעלות ביצועים גבוהים הניתנים לתכנון והפעלה בתקופה של 6 עד 24 חודשים. כך למשל, ב-2021, הכסף ניתן על ידי Kalera, שבונה בסינגפור את אחת החוות האנכיות הגדולות בעולם: גובהה יותר מ-15 מטרים ומסוגלת לייצר יותר מ-500 טון ירקות בשנה. הקרן לטרנספורמציה של אשכול אגרו-מזון עד 2025 מעניקה מענקים בסך 60 מיליון דולר.
חברת טמסק בבעלות המדינה היא משקיע מרכזי בטכנולוגיה חקלאית. היא מדורגת במקום החמישי מבחינת הון סיכון בגזרת AgTech. כך למשל, חברת ההשקעות נתנה כסף ליצרן החוות האנכיות Bowery Farming (משתתפת בסבב ההשקעה תמורת 300 מיליון דולר), ליצרנית הציוד ה"חכם" למערכות השקיה Rivulis Irrigation (רכישת 85% מהמניות בסכום של 365 מיליון דולר), יצרנית החלב החלב Perfect Day (משתתף בסבב ההשקעה תמורת 350 מיליון דולר). ההשקעות של טמסק באגרוטק הוכפלו פי ארבעה מאז 2015.
גם המאיצים של סינגפור לא רחוקים מאחור. ה-GROW Accelerator של סינגפור נכלל בדירוג של שמונת המאיצים הגדולים ביותר של קרנות ה-Active Accelerator. זוהי תוכנית הכשרה בת 12 שבועות הכוללת תמיכה כספית של עד 120,000$.
בשנת 2007, הושק מיזם משותף של הברית של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ושל קרן המחקר הלאומית של סינגפור בשם SMART (The Singapore-MIT Alliance for Research and Technology). עבור MIT, SMART הוא מרכז המחקר היחיד מחוץ לארצות הברית והתוכנית הבינלאומית הגדולה ביותר. פעילויות מדעיות משולמות במלואן על ידי ממשלת סינגפור.
בדצמבר 2020 הפכה סינגפור למדינה הראשונה בעולם שאפשרה מכירה של בשר שגדל במעבדה. עוף "מבחנה" של חברת Eat Just החל להימכר לצרכנים. אחד המשקיעים של Eat Just הוא Temasek.
סינגפור היא מגרש ניסויים ייחודי לפתרונות אגרוטק. שאר העולם יכול לעקוב אחר תוצאות הניסוי הלאומי ולהסיק מסקנות, ולנסות את נקודת המבט האגרוטקית בעצמם.
מקור: https://vc.ru